מי יציל את המציל – תמיכה נפשית לאנשי ההצלה?
למרות שכולנו אוהבים לחשוב שאנחנו גיבורים גדולים וששום דבר כבר לא משפיע עלינו, מדי פעם אנחנו עדיין נתקלים במקרים שמצליחים לגעת בנו ולהשאיר עלינו חותם.
ראו למשל בכתבה המצ”ב מJEMS:
http://www.jems.com/article/news/first-responders-deal-emotions-after-the
נשמח לפתוח פה לדיון את כל הנושא של תמיכה נפשית לאנשי הרפואה הדחופה הטרום-אישפוזית בארץ.
ספרו לנו:
באילו מקרים נתקלתם בעבר שנגעו בכם? שהיה לכם קשה מהרגיל להתמודד איתו? מה היה מיוחד במקרים האלו? ואיך באמת התמודדתם איתם בסופו של דבר?
האם אתם חושבים שהייתה צריכה להיות לכם אפשרות לפנות לייעוץ פסיכולוגי אחרי אירועים חריגים? האם ייעוץ שכזה צריך להיות חובה אחרי אירועים מסויימים?
האם צריכות להיות פגישות אישיות תקופתיות עם פסיכולוג?
או אולי פגישות תקופתיות לוונטילציה קבוצתית?
האם מתנדבי הנוער דורשים התייחסות מיוחדת בהקשר זה?
