בשחל בזמנו היה לנו דיגוקסין.
למרות שכפראמדיק זה היה מאוד מוזר בהתחלה, ולא הבנתי למה פרופסור רוט העדיף דיגוקסין על פרוקור.
בלא מעט פעםמים גליתי שבשביל rapid A.fib עם ירידה ב E.F זאת תרופה מצויינת.
בזמנו במסגרת דיון בנושא, (אוקי. זה לא היה דיון, רוט זלזל בפרמדיקים וניסיתי למצוא הוכחות לטעותו) חיפשתי עבודות בנושא. לא מצאתי המון עבודות, אבל השתיים שמצאתי דווקא תמכו במתן דיגוקסין.
(זה בסדר, רוט מזלזל בכל אחד שהוא לא רוט, ללא הבדל דת, גזע, מין ומקצוע)
בס”ד
אשמח לשמוע פירוט על הדיגוקסין, דרך מתן, מינון , ת”ל וכדומה.
לי תמיד הציק המקרה שתארת מקודם על חולה עם פרפור וקונטרה למתן איקקור, שמסיבות כאלו ואחרות, אתה לא רוצה ללכת על היפוך חשמלי.
לא מצליח למצוא את המאמרים ב Pubmed אם אני זוכר נכון הם היו די ישנים כשכבר מצאתי אותם. ומאז חלפו יותר מארבע שנים.
העבודה בשחל שונה מהעבודה במד”א. אתה בד”כ מכיר את החולה, ואינך מוגבל בזמן בביתו, השאיפה הייתה להשאיר את החולה בבית. לחולה יציב המוכר כסובל מ PAF ניתנו 0.25-0.5 מ”ג בד”כ בשילוב עם איקאקור בלא מעט מקרים לאחר כעשרים דקות הוא היה חוזר לסינוס ונישאר בביתו.
במקרה של חולה עם CAF וירידה ב E.F שמציג טכיקרדיה. עם גודש קל תרופת הבחירה הייתה דיגוקסין. (כיום, למיטב ידיעתי יש אמיאודורון בשל דרישה של משרד הבריאות. אבל רוט התנגד לה נחרצות). זכורים לי לפחות שלושה מקרים בהם התלבטתי עם לבצע היפוך או לא. more bad then good etc ובלב קיללתי את רוט על העדר הפרוקור, התספקתי במתן דיגוקסין ובדרך לבית החולים כשאני חושב איך מחר אני אציג את החולה, על מנת לשכנע שיש צורך באימיודורון החולה הפך לסינוס או האיט את הקצב ובעיקר השתפר משמעותית. (כמובן שלנסיון הדל שלי אין כל כוונה להתייחס כאל מבחן סטטיסטי מכל סוג שהוא. בחיפוש ב pubmed לא הצלחתי למצוא אף עבודה. בסוף תקופת מבחנים אני אעשה נסיון נוסף)
אבל,
הייתי מוסיף:
1. Thiamine
באלכוהוליסיטים בעיקר מחוסרי בית, יש מרכיב של תת תזונה
פעמים רבות נקרא האט”ן/נט”ן לחולים כאילו וכחלק מהבירור
לחוסר/ערפול הכרה מתגלה רמת סוכר נמוכה.
ההיפוגליקמיה זוכה לטיפול במתן סוכר תוך ורידיבמינון לא מבוטל (12.5-25 גרם) אשר בהמצא חוסר בויטמין B1
(שלא תוקן לפני מתן הגלוקוז) עלול להחמיר את מצבו של החולה.
במקומות רבים בEMS האמריקאי הטיפול מקובל מאוד.
מחיר התרופה לא גבוה, לא דורש תנאי אחסנה מיוחדים, זמן מדף גבוה ומתן של התרופה גם בלא חוסר בויטמין אינה גורמת נזק.
2. Flamezanil
במקרים רבים, באוכלוסיה מבוגרת בעיקר, מינון יתר של בונזודיאזפינים מביא חולים לחוסר הכרה.
הטיפול בבית החולים בבעיה זהה ואינו דורש בדיקות מקדימות.
גם אין סיבה שהחולה יהיה זמן רב יותר מחוסר הכרה ולפעמים מקרים כאילו מטופלים באינטובציה שלא לצורך.
שוב, מדובר בתרופה זולה ללא תנאים מיוחדים.
Privacy & Cookies: This site uses cookies. By continuing to use this website, you agree to their use.
To find out more, including how to control cookies, see here:
מדיניות קובצי ה-Cookie
ETOMIDATE – במחלקת ההרדמה.
חוסמי ביטא – במחלקת הקרדיולוגיה.
מה שלא הייתי מכניס לאט”ן בשום אופן אלו משתקי שרירים.
מצטרף לעניין חסמי הביתא
וגם משהו פחות הירואי, אך ייחלתי לו כמה פעמים – אקמול / נורופן נוזלי
בשחל בזמנו היה לנו דיגוקסין.
למרות שכפראמדיק זה היה מאוד מוזר בהתחלה, ולא הבנתי למה פרופסור רוט העדיף דיגוקסין על פרוקור.
בלא מעט פעםמים גליתי שבשביל rapid A.fib עם ירידה ב E.F זאת תרופה מצויינת.
בזמנו במסגרת דיון בנושא, (אוקי. זה לא היה דיון, רוט זלזל בפרמדיקים וניסיתי למצוא הוכחות לטעותו) חיפשתי עבודות בנושא. לא מצאתי המון עבודות, אבל השתיים שמצאתי דווקא תמכו במתן דיגוקסין.
(זה בסדר, רוט מזלזל בכל אחד שהוא לא רוט, ללא הבדל דת, גזע, מין ומקצוע)
אתם מתכוונים לחסמי ביתא בהקשר של הפרעות קצב, של MI, או של שניהם?
yesh – אם יש לך עדיין את שמות העבודות הנ”ל, אשמח מאוד אם תוכל לכתוב אותם כאן. נשמע מעניין.
DanielS – אטומידאט היא רעיון מאוד מעניין, ותרופה שלדעתי לא כ”כ מכירים בתחום הטרום-אישפוזי בארץ.
בס”ד
אשמח לשמוע פירוט על הדיגוקסין, דרך מתן, מינון , ת”ל וכדומה.
לי תמיד הציק המקרה שתארת מקודם על חולה עם פרפור וקונטרה למתן איקקור, שמסיבות כאלו ואחרות, אתה לא רוצה ללכת על היפוך חשמלי.
לא מצליח למצוא את המאמרים ב Pubmed אם אני זוכר נכון הם היו די ישנים כשכבר מצאתי אותם. ומאז חלפו יותר מארבע שנים.
העבודה בשחל שונה מהעבודה במד”א. אתה בד”כ מכיר את החולה, ואינך מוגבל בזמן בביתו, השאיפה הייתה להשאיר את החולה בבית. לחולה יציב המוכר כסובל מ PAF ניתנו 0.25-0.5 מ”ג בד”כ בשילוב עם איקאקור בלא מעט מקרים לאחר כעשרים דקות הוא היה חוזר לסינוס ונישאר בביתו.
במקרה של חולה עם CAF וירידה ב E.F שמציג טכיקרדיה. עם גודש קל תרופת הבחירה הייתה דיגוקסין. (כיום, למיטב ידיעתי יש אמיאודורון בשל דרישה של משרד הבריאות. אבל רוט התנגד לה נחרצות). זכורים לי לפחות שלושה מקרים בהם התלבטתי עם לבצע היפוך או לא. more bad then good etc ובלב קיללתי את רוט על העדר הפרוקור, התספקתי במתן דיגוקסין ובדרך לבית החולים כשאני חושב איך מחר אני אציג את החולה, על מנת לשכנע שיש צורך באימיודורון החולה הפך לסינוס או האיט את הקצב ובעיקר השתפר משמעותית. (כמובן שלנסיון הדל שלי אין כל כוונה להתייחס כאל מבחן סטטיסטי מכל סוג שהוא. בחיפוש ב pubmed לא הצלחתי למצוא אף עבודה. בסוף תקופת מבחנים אני אעשה נסיון נוסף)
זאת כמובן לא התרופה הראשונה,
יותר כמו האחרונה.
אבל,
הייתי מוסיף:
1. Thiamine
באלכוהוליסיטים בעיקר מחוסרי בית, יש מרכיב של תת תזונה
פעמים רבות נקרא האט”ן/נט”ן לחולים כאילו וכחלק מהבירור
לחוסר/ערפול הכרה מתגלה רמת סוכר נמוכה.
ההיפוגליקמיה זוכה לטיפול במתן סוכר תוך ורידיבמינון לא מבוטל (12.5-25 גרם) אשר בהמצא חוסר בויטמין B1
(שלא תוקן לפני מתן הגלוקוז) עלול להחמיר את מצבו של החולה.
במקומות רבים בEMS האמריקאי הטיפול מקובל מאוד.
מחיר התרופה לא גבוה, לא דורש תנאי אחסנה מיוחדים, זמן מדף גבוה ומתן של התרופה גם בלא חוסר בויטמין אינה גורמת נזק.
2. Flamezanil
במקרים רבים, באוכלוסיה מבוגרת בעיקר, מינון יתר של בונזודיאזפינים מביא חולים לחוסר הכרה.
הטיפול בבית החולים בבעיה זהה ואינו דורש בדיקות מקדימות.
גם אין סיבה שהחולה יהיה זמן רב יותר מחוסר הכרה ולפעמים מקרים כאילו מטופלים באינטובציה שלא לצורך.
שוב, מדובר בתרופה זולה ללא תנאים מיוחדים.
אשמח לשמוע את דעתכם בנושא!
חג שמח