וריד לעומת מחט תוך-לישדית בהחייאה
במחקר שעתיד להתפרסם ב Annals of Emergency Medicine הושוו דרכים שונות להשגת גישה לצורך מתן תרופות בחולים העוברים החייאה בטרום בית החולים.
המחקר השווה בין גישה ורידית קונבנציונלית לגישה תוך לשדית (IO) בטיביה ובהומרוס. יש לציין שבארץ הטיביה אומנם מהווה את האתר הנפוץ ביותר לגישה תוך לישדית, אך במקומות אחרים מקובל השימוש גם באתרים אחרים: הומרוס, סטרנום ועוד.
לצורך המחקר, אשר נערך במהלך שנת 2010 בארה”ב, חולים עברו רנדומיזציה לכל אחת מהקבוצות. הפרמדיקים המטפלים עברו הכשרה אינטנסיבית בכל אחת מן השיטות. המדד שנבדק היה הצלחה של התקנת העירוי בנסיון ראשון (שליפה של המחט לאחר ההצלחה נחשבה גם היא לכשלון). הגישה התוך לישדית הושגה במחקר זה באמצעות מכשיר הEZ-IO בלבד.
הוכנסו למחקר 182 חולים. סך הכל, 62% מהנסיונות הראשונים בכל הגישות היו מוצלחים. בניתוח התוצאות, ניתן לראות כי לגישה התוך לשדית בטיביה היה יתרון משמעותי על פני שאר הגישות עם 91 אחוזי הצלחה (מול 51% בגישה להומרוס ו43% בגישה הורידית). זמן ההחדרה של הקו התוך לשדי בטיביה היה מהיר יותר, אך לא באופן מובהק סטטיסטית מהחדרת קו ורידי.
לחצו להגדלה
הגישה הרווחת גורסת כי קו תוך-לשדי בהחייאה טוב כמו קו ורידי. גישה זו מתבססת על כמות נתונים מועטה יחסית. תוצאות מחקר זה מראות כי התקנת קו תוך לשדי טיביאלי בהחייאה טובה יותר מגישה תוך ורידית ומגישה תוך לישדית להומרוס, מבחינת אחוזי ההצלחה בנסיון ראשון ומבחינת מהירות ההחדרה.
יש לזכור כי המחקר המתואר לעיל בחן רק את הצלחת ההחדרה ולא בדק מדדים של יעילות קו ההחדרה (כגון ריכוזי תרופות בדם החולה, או שינויים במדדי החייאה).
מקור:
Reades R, Studnek JR, Vandeventer S, Garrett J. Intraosseous Versus Intravenous Vascular Access During Out-of-Hospital Cardiac Arrest: A Randomized Controlled Trial. Ann Emerg Med. 2011 Aug 17. [Epub ahead of print]
[pubmed]
