לאן מקרין כאב איסכמי בחזה

בסקר קטן ובלתי מדעי שערכנו בקרב רופאים, פרמדיקים, אחיות וסטודנטים למקצועות הרפואה בפורום שלנו שאלנו איזה כאב בחזה הוא איסכמי בסבירות הגבוהה ביותר: כאב המקרין לכתף שמאל, כאב המקרין לכתף ימין, או כאב המקרין לשתי הכתפיים.
מצאנו ש80% מהמשיבים סבורים שכאב בחזה יהיה איסכמי בסבירות הגבוהה ביותר אם הוא יקרין לשמאל. 15% חשבו שדווקא כאב שיקרין לימין יהיה איסכמי בסבירות גבוהה יותר, ורק משיב 1 (פרמדיק) חשב שכאב המקרין לשתי הכתפיים הוא זה שבסבירות הגבוהה ביותר נובע ממקור איסכמי.
בעשורים האחרונים פורסמו מספר עבודות העוסקות בנושא. Body ושות’ פרסמו ב2010 מחקר בכתב העת Resuscitation שעקב פרוספקטיבית אחרי 796 חולים ובדק אילו מאפיינים קלינים היו בקורוצליה לאבחנה של MI (או לצורך בצינתור דחוף או למוות). הם מצאו שכאב המקרין לזרוע שמאל לא הגביר בצורה מובהקת סטטיסטית את הסיכוי לאבחנה של MI בסופו של דבר (OR 1.36, 95% CI 0.89-2.09), בעוד שכאב המקרין לימין כן (2.23, 1.24-4.00) ואפילו יותר מכך כאב המקרין לשני הצדדים (2.69, 1.36-5.36).
גם Goodcare ושות’ מצאו ב2002 שכאב המקרין לשתי הזרועות הוא בסבירות הגבוהה ביותר איסכמי (OR 7.7, 95% CI 2.7-21.9), בהשוואה לכאב המקרין לימין (OR 3.2, 0.4-27.4) או לשמאל (OR 1.5, 0.6-4.0).
סקירת ספרות מהJAMA מצאה ב2005 גם היא שדווקא כאב המקרין לימין (OR 4.7, 1.9-12) או לשני הצדדים (OR 4.1, 2.5-6.5) הוא זה שבסבירות גבוהה יותר יהיה איסכמי, ולא כאב המקרין לשמאל (OR 2.3, 1.7-3.1).
בעצם, כבר ב1998 תיארו Panju ושות’ שכאב המקרין דו צדדית הוא באופן משמעותי בעל הסיכוי הגבוה ביותר (OR 7.1, 3.6-14.2) להיות כאב מMI, ושגם כאב המקרין לימין הוא בעל סיכוי מעט גבוה יותר (2.9, 1.4-6.0) מכאב המקרין לשמאל (2.3, 1.7-3.1).
המחקר | מקרין לשמאל | מקרין לימין | מקרין דו צדדית |
---|---|---|---|
Body 2010 | 1.36 * | 2.23 | 2.69 |
Goodcare 2002 | 1.5 * | 3.2 * | 7.7 |
Swap 2005 | 2.3 | 4.7 | 4.1 |
Panju 1998 | 2.3 | 2.9 | 7.1 |
בטבלה מוצג הOR שכאב מסוים הינו איסכמי. * לא מובהקים סטטיסטית |
מדוע, אם כן, חושבים 80% מאנשי הרפואה בסקר הקטן שלנו שדווקא כאב המקרין לשמאל הוא הכאב שהיינו איסכמי בסבירות הגבוהה ביותר, כאשר בפועל המציאות היא בדיוק הפוכה???
כנראה כי ככה מלמדים אותם.
בספר הלימוד של מד”א, “רפואת חירום לחובש”, למשל, מוצגים האיורים של הכאב בחזה כמקרין לשמאל. בטקסטבוק המוביל לפרמדיקים, Mosby’s Paramedic textbook, מוצג הכאב המקרין לשמאל ככאב שהינו בסבירות גבוהה יותר ממקור איסכמי. ואפילו בהריסון, הטקסטבוק של הרפואה הפנימית, נכתב שההקרנה היא “לעיתים קרובות לשמאל”. רק בTintinalli, אחד הטקסטבוקים של ההתמחות ברפואה הדחופה, מוצגים נתונים הדומים לאלו שהצגתי לעיל.
כתוצאה מכך מאמינים דורות של קלינאים שהכאב האיסכמי הינו כאב המקרין בעיקר לשמאל, והם ממשיכים ללמד כך גם את הדורות הבאים. וזאת, למרות הוכחות ברורות המראות בדיוק את ההיפך.
מדובר ללא ספק באחת הדוגמות הרפואיות המוטעות המושרשות העמוק ביותר בקרב אנשי הרפואה הדחופה. יש לקעקע אותה מהייסוד, שכן היא גורמת קרוב לוודאי לאבחון מוטעה של מצב חירום מסכן חיים ולאובדן חיי אדם.
ביבליוגרפיה:
Body, et al. The value of symptoms and signs in the emergent diagnosis of acute coronary syndromes. Resuscitation. 2010 Mar;81(3):281-6.
Goodacre, et al. How useful are clinical features in the diagnosis of acute, undifferentiated chest pain? Acad Emerg Med. 2002 Mar;9(3):203-8.
Swap, Nagurney. Value and limitations of chest pain history in the evaluation of patients with suspected acute coronary syndromes. JAMA. 2005 Nov 23;294(20):2623-9.
Panju, et al. The rational clinical examination. Is this patient having a myocardial infarction? JAMA. 1998 Oct 14;280(14):1256-63.
תודה על הסקירה. אפשר למצוא התייחסות לנושא בהריסון מהדורה 18, פרק 12 (“Chest Discomfort״). הנתונים שאומצו שם מראים שהקרנה לכתף/יד ימין נמצאה בקשר מעט הדוק יותר לאוטם ביחס להקרנה לשתי הכתפיים/ידיים (הנתונים נלקחו מהמחקר של Swap&Nagurney שהצגת).
יש כאן בעיה של BIAS אפשרי שלא בטוח שנלקח בחשבון.
בגלל ההנחה הרווחת בציבור, בסדרות טלויזיה, סרטי קולנו- ובינינו הרופאים כמובן, שכאב בכתף שמאל/יד שמאל מעלה חשד למקור לבבי, ייתכן וחולים רבים עם כאב ביד שמאל שאינו חשוד למקור לבבי אי סכמי פונים/מופנים ל CLEARANCE במיון “רק כדי להיות בטוחים” גם אם הכאב, לדוגמא, בעל מאפינים אורטופםדים ברורים בחולה ללא גורמי סיכון. לעומת זאת, פחות חולים עם כאב ביד ימין/כתף ימין ש”נחשב לא חשוד למקור לבבי” מופנים להערכה במלר”ד אלא אפ יש מאפינים נוספים/גורמי סיכון ל IHD. כך יוצא שחולה עם כאב לא חשוד למקור לבבי במאפינין בכתף /יד שמאל יופנה בסבירות גבוהה יותר להערכה במלר”ד מאשר חולה עם אותו כאב ביד ימין, והנה נוצרת ההטיה..
יואב, מודה שלא קראתי את המאמרים, אך האם בדקו את אלו שעברו MI ובדקו אחורה את הקליניקה, או שסקרו את הקליניקה ובדקו קדימה אם היה MI? אם עשו את הראשון ההטיה פחות משמעותית..
עקיבא ויואב, לא קראתי את המאמרים, האם בדקו את אלו שעברו MI ולאחר מכן בדקו אחורה את הקליניקה, או בדקו את הקליניקה ולאחר מכן בדקו קדימה אם עבר אוטם? אם עשו את הראשון הרי שההטיה פחות משמעותית..
א. אבחון איסכמיה הוא מכלול שלם של סימטפומים ולכן אין לזה כמעט חשיבות בבידוד מהסיטואציה כולה.
ב. כותב המאמר בעצמו עשה סלט רציני. להגיד כל הימנים איסכמיים זה לא כמו להגיד כל האיסכמיים הם ימניים. הוא בעצמו התנסח בצורה לא אחידה. וכששואלים שאלה בניסוח “מה יותר ספציפי לאיסכמיה?” זה שונה לחלוטין מהשאלה ” אם מצאתי כאב בצד שמאל/ימין מה הסיכוי שהוא איסכמי”….לוגיקה של פסיכומטרי
עולם הרפואה מתקדם כל הזמן ולא מעט פרדיגמות עליהן חונכנו מתגלות כלא מדויקות במקרה הטוב או כאגדות אורבאניות במקרה הגרוע יותר. ובכל זאת, אני נוטה לחשוב שתפיסות לא צצות יש מאין וישנה סיבה, ואולי אפילו טובה, להשתרשות גישות אבחנתיות וטיפוליות. מעניין אם מישהו פעם בדק מדוע דווקא כתף שמאל זכתה להיות ה-אבחנה בדומה לעניין מתן נוזלים לפצועי טראומה או אפילו המחקר האחרון שמדבר על שרידות גבוהה יותר של מטופלי BLS ביחס ל ALS…