החייאה עם ITD וקרדיופאמפ שיפרה השרדות לטווח ארוך
הLancet מפרסם השבוע מחקר שהשווה החייאה רגילה להחייאה שנעזרה בResQPod ובקרדיופאמפ (ResQPump), אשר מצא שיפור בהשרדות לטווח הארוך בקבוצת המחקר.
לחצו להגדלה
הResQPod, הינו Impedance Threshold Device (או בקיצור ITD) – מכשיר שנועד למנוע כניסה פסיבית של אוויר לבית החזה בעת ההרפייה של עיסויי הלב. בעת ההרפייה של בית החזה לאחר כל עיסוי נוצר לחץ שלילי בבית החזה, אשר יכול לשאוב חזרה דם מהמערכת הורידית אל הלב – דם אשר יוזרם הלאה בעיסויי הבא. אולם בהחייאה “רגילה” הלחץ השלילי “מתבזבז” בחלקו כדי למשוך אוויר דרך פיו של החולה. הITD , מכשיר חד פעמי קטן הדומה במעט למסנן ויראלי, מתלבש בין מפוח ההנשמה לבין המסיכה או הטובוס ומונע כניסה של אוויר אל גופו של החולה למעט כאשר האוויר נדחף בצורה אקטיבית באמצעות המפוח. מחקרים קודמים הראו שהITD מביא לעלייה בפרפוזיה המוחית והלבבית ואף הראו שיפור בחזרת הדופק ובהשרדות לטווח קצר, בעוד שמחקרים אחרים לא הראו שיפור שכזה. בהנחיות הבינלאומית להחייאה ששוחררו בסוף 2010 הוסק שטרם נצברו מספיק ראיות בעד או נגד השימוש בITD בהחייאה. הAHA נתן לו המלצה ברמה של Class IIb.
הקארדיופאמפ (או ResQPump) משמש להחייאה המכונה “Active Compression Decompression CPR” (או בקיצור ACD-CPR). מדובר במכשיר ידני המוצמד לבית החזה של המטופל באמצעות וואקום שיוצרת אפרכסת גומי. העיסויים מבוצעים באמצעות לחיצה על המכשיר, ואילו בהרפיה יש למשוך את המכשיר כלפי מעלה ובכך להגביר לכאורה את הלחץ השלילי בתוך בית החזה. מספר מחקרים שבחנו את השימוש במכשיר הראו שיפור בהשרדות ואף במצב הנוירולוגי, אולם מטא-אנליזה של קוקרהן לא מצאה כל הבדל בהשרדות, ולכן גם פה המסקנות של ILCOR היו דומות, והAHA הסתפק בהמלצה של Class IIb.
בעבר גם נבדק את השילוב בין שני המכשירים הללו, מתוך מחשבה שהResQPod יגביר את יעילות הלחץ השלילי שיוצר הResQPump. אולם מחקרים אלו היו מחקרי קוהורט עם קבוצת בקרה היסטורית, ולא ניתן היה לבודד את השפעת המיכשור על הצלחת ההחייאה לעומת השפעת שינויים אחרים בפרוטוקולי ההחיאה.
לחצו להגדלה
המחקר הנוכחי ביצע רנדומיזציה של 2470 חולים לקבוצת ביקורת שבה השתמשו בResQPod ובResQPump, ולקבוצת בקרה בה בוצעה החייאה רגילה. המחקר מצא שיפור יחסי של 53% בהשרדות לשחרור מביה”ח במצב נוירולוגי חיובי (Modified Rankin Scale של 3 ומטה) – מכ6% בקבוצת הביקורת לכ9% בקבוצת המחקר (OR 1·58, 95% CI 1·07–2·36; p=0·019), וכן שיפור בהשרדות לשנה מ6% ל9% (p=0·03). בצקת ריאות לאחר ההחייאה היתה נפוצה יותר בקבוצת המחקר (11% לעומת 7%, p=0·015).
חסרונו הגדול ביותר של המחקר, לעניות דעתי, הוא שבקבוצת המחקר המכשור כלל מטרונום שנתן איתות לעיסויים בקצב של 80 לדקה, וכן מד עומק ויזואלי ליעילות עיסויים. למרות שמדובר בקצב איטי יותר מהמומלץ בהנחיות, ידוע כיום שהגורם בעל ההשפעה הגדולה ביותר על השרדות חולים הינו יעילות ורציפות העיסויים, ולכן לא ניתן לשלול שהשיפור שנצפה במחקר בהצלחת ההחייאות היה בחלקו או בכולו תוצאה של העלייה בהקפדה על יעילות העיסויים ותו לא.
מקור:
Aufderheide TP, Frascone RJ, Wayne MA, et al. Standard cardiopulmonary resuscitation versus active compression-decompression cardiopulmonary resuscitation with augmentation of negative intrathoracic pressure for out-of-hospital cardiac arrest: a randomised trial. Lancet. 2011 Jan 18; 377(9762):301-11.
[via Physician’s First Watch]
תמונות: ResQPod - אתר Advanced Circulatory Systems, שאר התמונות מהLancet
