האם אינטובציה בהחייאה בשטח מפחיתה השרדות???

לאחרונה התפרסמו מספר מחקרים שבדקו את הקשר בין ביצוע אינטובציה בזמן החייאה בשטח לבין הישרדות החולים. זאת בהמשך למחקרים קודמים אשר הדגימו בשנים האחרונות מיומנות נמוכה של פרמדיקים בביצוע אינטובציות, קושי רב לשמור על המיומנות לאורך זמן, שיעור סיבוכים גבוה, ובעיקר – הפסקות מרובות וארוכות בהחייאות עקב ביצוע אינטובציה.

לחצו להגדלה

במחקר הראשון שנביא כאן, אשר פורסם בספטמבר בAcad Emerg Med, נבדקו רטרוספקטיבית 1142 החייאות שבוצעו ע”י פרמדיקים בצפון קרולינה מיולי 2006 ועד דצמבר 2010 (ע”פ פרוטוקולי 2005).  נצפה ROSC (חזרה של דופק ספונטני) ב26.2% מהמקרים. מה שאינו מפתיע הוא שחולים שבהם בוצעו מספר נסיונות אינטובציה שרדו פחות מאלו שבהם הנסיון הראשון היה מוצלח (OR 0.60, 95% CI 0.36–0.99). אבל התוצאה המעניינת היא שהחולים שבהם לא בוצע שום נסיון אינטובציה שרדו יותר מאלו שבהם הנסיון הראשון היה מוצלח! בקרב החולים שבהם בוצע נסיון אינטובציה מוצלח אחד שיעור הROSC היה 25.3%, בעוד שבקרב החולים שבהם לא בוצע נסיון אינטובציה כלל שיעור הROSC היה 45.3% (OR 2.33, 95% CI 1.63–3.33). לא זו בלבד, אלא שלחולים שבהם לא בוצע אף נסיון אינטובציה היה סיכוי גבוה פי 5.46 (CI = 3.36-8.90) להשתחרר חיים מביה”ח בהשוואה לאול שבהם בוצע נסיון אחד מוצלח.

למרות שהמספרים מרשימים, לא דווח במחקר מדוע לא בוצעה אינטובציה בחולים שבהם היא לא בוצעה. יתכן למשל שאלו החולים שבהם ההחייאה הסתיימה בהצלחה במהירות יתרה ולא היה צורך בהכנסת נתיב אוויר המתקדם.

במחקר השני (המתפרסם באותו גליון) נבדקו 1294 החייאות שהובאו לבי”ח מסוים בלוס אנג’לס בין 1994 ל2008. ב1027 (79.4%) מהמקרים בוצעה אינטובציה, ב131 (10.1%) הנשמה במפוח ומסיכה (BVM), וב131 (10.1%) היה שימוש בנתיב אוויר מתקדם אחר (כגון קומביטוב).  ההשרדות לשחרור מביה”ח היתה גבוהה פי 3.3 (CI = 1.8 to 6.3; p = 0.0002) ולאחר שקלול של גורמים כגון גיל, מקצב ראשוני וכו’ — פי 4.5 (CI = 2.3 to 8.9; p < 0.0001).

גם כאן לא ברור מדוע החולים שהונשמו באמבו לא עברו אינטובציה מוצלחת.

במחקר האחרון שנביא, אשר מתפרסם החודש (ינואר 2011) בPrehosp Emerg Care, נבדקו 1515 החייאות בין 1995 ל2006, כאשר במחקר זה הוצאו מהחישוב 33 מקרים שבהם לא בוצע שום נסיון לאינטובציה או שהוערך ע”י החוקרים שכלל לא היה צורך בה (למשל עקב חזרת הדופק מיד לאחר השוק הראשון) – מה שלא בוצע במחקר הקודם. ובכל זאת, כאשר השוו בין החולים בתת-קבוצה שסבלה מVF/VT שעברו אינטובציה מוצלחת טרם הגעתם למיון לאלו שלא, נמצא שבחולים שעברו אינטובציה מוצלחת ההשרדות ירדה בכמעט 50% (OR= 0.52, 95% CI 0.27, 0.998). יש לציין שבחולים שלא סבלו מVF/VT אינטובציה כן שיפרה השרדות עד לאישפוז (OR 2.96, CI 1.04, 8.43) אך לא שפרה השרדות עד לשחרור מביה”ח (1.8% לעומת 1.0%, p = 1.0).

מחקרים אלו מחזקים את הנחיות ההחייאה האחרונות, השמות הרבה יותר דגש על ביצוע BLS יעיל ואיכותי – והרבה פחות דגש על ALS.  אין ספק שמתודולוגית כל המחקרים הנ”ל לוקים בחסר. אך הם מצטרפים למחקרים רבים ההולכים ומצטברים בשנים האחרונות, אשר מעידים שקיימת בעיתיות רבה בביצוע אינטובציה בשטח בזמן החייאה, והם ייחיבו להמשיך ולחקור את הנושא בעתיד.

מקורות:

Studnek JR, Thestrup L, Vandeventer S, et al. The association between prehospital endotracheal intubation attempts and survival to hospital discharge among out-of-hospital cardiac arrest patients. Acad Emerg Med. 2010 Sep;17(9):918-25. [pubmed]

Arslan Hanif M, Kaji AH, Niemann JT. Advanced airway management does not improve outcome of out-of-hospital cardiac arrest. Acad Emerg Med. 2010 Sep;17(9):926-31. [pubmed]

Egly J, Custodio D, Bishop N, et al. Assessing the impact of prehospital intubation on survival in out-of-hospital cardiac arrest. Prehosp Emerg Care. 2011 Jan;15(1):44-9. [pubmed].

תמונת כותרת: aed and cpr by Frederick Md Publicity, Flickr